the hunter - gather way
What is trustful parenting?
אני אוהב את המונח הורות בוטחת, אבל הוא איבד את דרכו להורות מיינסטרים.
הורות אמינה הוא עדיין בשימוש נרחב בכל רחבי העולם בקהילות צייד להקות שבטיות - מלקטות
וזו הייתה הדרך בה הורים אבותינו הקדומים הורים אמינים אינם מודדים או מנסים להגיע יתר על המידה לילדיהם פיתוח, כי הם סומכים על כך שהם ינהלו את ההתפתחות שלהם.- הם מראים תמיכה, במקום לנסות
להנחות. אתנולוגים שחיו בין הקהילות הללו כדי לבחון את אורח חייהם,
ציין: הילדים יעשו מטלות או משימות בשמחה ו בלי שיגידו להם, הם חופשיים לחקור ולבדוק את שלהם
גבולות למידה בדומה לשיטת ההורות החופשית של הורות שאנו שומעים עליה, הורים אלה מגיבים בגישה עדינה של חושים בדומה להורות התקשרות סגנון הורות
מתייחסים גם למבוגרים וגם לילדים כשווים, - אבל כולם שמחים ומוכנים להצטרף כשצריך.-
כי מבחינתם זו האחריות של כל השבטים, אף אחד לא אשם בבלגן, אף אחד לא מובל או שוחד שיצטרך לעשות את זה.
הם גילו שלמרות שלילדי השבטים האלה לא היו צעצועים אמיתיים, או טכנולוגיה הם לא היו נחוצים מכיוון שהילדים היו חופשיים לחקור, - והיו מאוד שמחים לעשות זאת.
לילדים היה רוב היום למשחק חופשי לא מובנה, לבדוק את הגבולות, ללמוד
בעיקרון כישורי חיים ממשחק עם בני גילם -, לשחות, לטפס ו למצוא דרכים יצירתיות ל
לחקות חובות מבוגרים "משחק תפקידים" - שימוש בחפצים טבעיים שאספו. הם בילו את רוב זמנם אם לא את כל זמנם בחוץ בטבע לאורך כל הזמן ביום שבו הם ישוטטו
ולחקור.
מבוגרים של ציידים-לקטים נמנעים מלהרוס את תחושת המשחק אצל ילדיהם ובעצמם. - מכאן מדוע הם לא נותנים פקודות או מנהלים זה את זה וגם לא ילדים מסביב. משחק דורש תחושת שוויון, וציידים-לקטים מסוגלים להפליא לשמר את החוש הזה אפילו באינטראקציות שלהם עם ילדים צעירים. ברור שילדים צעירים אינם חזקים, מיומנים או בקיאים בעולם כמו ילדים גדולים יותר או מבוגרים;
אבל הצרכים והרצונות שלהם לגיטימיים באותה מידה, ואף אחד לא יודע מה ילד צריך או רוצה יותר טוב ממנו
הילד עצמו. נראה כי ציידים-לקטים מבינים את האמיתות הללו טוב יותר מאשר רוב האנשים
החברה שלנו היום.
ההתבוננות בילדים הלומדים בעיקר אחד מהשני - היא איך
קהילות ציידים-לקטים רבות "בית ספר" -
הם גילו שכאשר ילדים לומדים מילדים אחרים בשתי אגודות מספואים באפריקה שמדרום לסהרה,
זה מטפח עצמאות ופתרון בעיות שיתופי. מערכות למידה כאלה עוזרות לילדים להיות גמישים
ההתנהגות שלהם. - תוך קידום שיתוף פעולה, כגון שיתוף ידע ומשאבים.
גם בנים וגם בנות מבלים יחד במגוון גילאים קבוצות הרחק ממבוגרים. גם כשמבוגרים קרובים, הם
לעיתים רחוקות מנחה פעילויות ילדים. במקום זאת, ילדים לומדים דרך ילד לילד
הוראה ועל ידי חיקוי פעילויות מבוגרים במשחקם. לדוגמה, ילדים עושים מחנות קטנים באופן קבוע לצד מחנות מבוגרים. הם חותכים עלים וגפנים, מכופפים אותם כדי ליצור צריפים קטנים באמצעות כלים
כאשר ילדים כורתים עץ, ילד אחר עלול לומר, "לא, תחזיק את הסכין כך".
או שהם עשויים לומר: "תן לי להראות לך." הם ידונו אם זה הסוג הנכון של גפן לשימוש
הבנים ילכו לצוד לעתים קרובות, לפעמים יחזירו פרפרים וחרקים שהם מוסרים לבנות,
שמעמידים פנים שהם מבשלים אותם על האש. לאחר מכן מחלקים את אוכל המשחק הזה, בעקבות ה
אותן מוסכמות כמו שיתוף הבשר של מבוגרים. תוך כדי כך, ילדים מפתחים כישורי בישול וציד תוך כדי
גם ללמוד על מסורת תרבותית שיתוף אוכל מסביב. משחק ילדים יעבור לרוב בצורה חלקה לעבודת חיפוש מזון. האדזה וילדי BaYaka גם משתתפים באיסוף מזון ילדים הם מספואים פעילים, לעתים קרובות הם משתמשים בקשתות קטנות ומקלות חפירה, שנעשו עבורם
על ידי הורים או אחים גדולים, כדי לאסוף מזון קרוב למחנה. הורי BaYaka מייצרים לפעמים גרסאות קטנות של כלים לעידוד השתתפותם של ילדים בפעילויות קיום, כאשר כמה נערים צעירים מתבגרים שומרים על קווי מלכודת משלהם. ילדים יזמינו זה את זה להשתתף במשימות: "בואו נלך לאסוף פקעות", הם עשויים לומר, או "בואו נביא מים". יכולות להיות פקודות כמו: "הוסף מים לסיר הבישול." בכל הפעילויות הללו,
ילדים מלמדים זה את זה באמצעות שאלות, הנחיות והדגמות.
כל המשחק הזה יוצר דורות עתידיים של אספי ציידים, המשחק הוא הצעד החשוב והמכריע ביותר עבור ילדי השבט, ובכל זאת לילדים מערביים אין כמעט זמן פנוי לשחק, הם עסוקים מדי מה שנקרא. "למידה"
אם הצייד - אסוף ילדים לומדים באופן טבעי כיצד להפוך ל"מבוגרים" ולומדים את המיומנויות הנדרשות עבורם
דרך החיים והכישורים החיוניים שלהם, על ידי המשאבים והסקרנות שיש להם
מאפיין בולט נוסף של הילדות בחברות ציידים-לקטים הוא שההורים מעריכים את האוטונומיה של הילדים.
לדוגמה, הורי BaYaka הסבירו שהם רואים בילדים כאחראים על שלהם
חינוך: הם מאמינים שאומר לילדים מה לעשות עשוי למנוע מהילדים ללמוד דברים אחרים בעלי משמעות לא פחות
כישורים. מכיוון שהורי BaYaka רואים בילדים מתפתחים באופן אוטונומי, הם מזעיפים את פניהם לדחוף ילדים להגיע לאבן דרך שאולי הם לא מוכנים לה מבחינה התפתחותית. הורים גם יודעים שכאשר ילדים פועלים באופן אוטונומי, הם לרוב יעשו משהו מועיל, כמו בישול ו הם לא רוצים להפריע לזה.
עבור ציידים-לקטים, עבודה אוטונומית, משחק וילדים הלומדים זה מזה מטפחים את הכישורים הדרושים
לשגשג בסביבות משתנות. על ידי אימוץ היבטים של מערכות למידה של ציידים-לקטים שיטות הורות מודרניות, אנו עשויים בהחלט להעניק לכל הילדים את הכישורים הדרושים לפתרון בעיות המחר.
• "ציידים-לקטים לא נותנים פקודות לילדיהם; למשל, אף מבוגר לא מכריז על שעת השינה. בלילה,
ילדים נשארים בקרבת מבוגרים עד שהם מרגישים עייפים ונרדמים. ...
מבוגרים בפאראקאנה אינם מתערבים בחיי ילדיהם. הם אף פעם לא משתמשים איתם בתוקפנות,
פיזית או מילולית, וגם לא משבחים או עוקבים אחר התפתחותם".
הרעיון שזה 'הילד שלי' או 'הילד שלך' לא קיים, הם עוזרים אחד לשני [בקרב היקוואנה, של
דרום אמריקה].
ההחלטה מה אדם אחר צריך לעשות, לא משנה מה גילו, היא מחוץ לאוצר המילים של יקוואנה של התנהגויות. יש עניין רב במה שכולם עושים, אבל אין דחף להשפיע - שלא לדבר על לכפות - על אף אחד.
רצון הילד הוא הכוח המניע שלו".
• "ילדים אבוריג'ינים מתפנקים במידה קיצונית, ולפעמים ממשיכים לינוק עד גיל ארבע או חמש. ענישה פיזית לילד כמעט שלא נשמעת".
• "תינוקות וילדים צעירים [מבין ציידים-לקטים אינואיטים מאזור מפרץ הדסון] רשאים לחקור את סביבותיהם עד לגבולות היכולות הפיזיות שלהם ובמינימום הפרעה מצד מבוגרים. לפיכך אם ילד
מרים חפץ מסוכן, ההורים בדרך כלל עוזבים אותו כדי לחקור את הסכנות בעצמו.
יש להניח שהילד יודע מה הוא עושה".
• "ילדי Ju/'hoansi [מאפריקה] בכו לעתים רחוקות מאוד, כנראה בגלל שהיה להם מעט על מה לבכות.
אף ילד מעולם לא זכה לצעקות או סטירות או עונש פיזי, ומעטים אפילו ננזפו. רובם לא שמעו מילה מרתיעה עד שהתקרבו לגיל ההתבגרות, וגם אז הנזיפה,
אם זו באמת הייתה נזיפה, נמסר בקול רך".
בנוגע לחינוך, ציידים-לקטים סומכים על כך שילדים ומתבגרים יבינו מה הם צריכים
ילמדו וילמדו זאת דרך הדחפים שלהם להתבונן, לחקור ולשחק עם כל ההיבטים הרלוונטיים שלהם
סביבה בנוסף, הם סומכים על כך שכאשר צעירים מוכנים להתחיל לתרום בדרכים משמעותיות
כלכלת הלהקה, הם יעשו זאת בשמחה, ללא כל צורך בכפייה או שידול.
פיטר גריי, חוקר פסיכולוגיה
מדינות ש-PLAY דורש חופש אינדיבידואלי. משחק הוא כבר לא משחק כאשר אדם אחד מנסה לשלוט באחר ולהכתיב את מה שהוא עושה. אם החיים הם משחק מפואר, אז כל שחקן חייב להיות חופשי לעשות את המהלכים שלו, תוך הקפדה על כללי המשחק הכלליים - במקרה זה על פי כללי החברה הגדולים יותר, החלים על כולם. להפריע ליכולות של השחקנים לעשות בחירות זה להרוס את המשחק עבורם. אינטראקציה חברתית, למידה, עבודה פרודוקטיבית ומנהגים דתיים הופכים למכבידים
עמל ולא משחק משמח כאשר הם נאכפים ונשלטים על ידי אחרים. על ידי הימנעות משימוש בכוחם הפיזי או התעוזה הנפשית שלהם כדי לשלוט בהתנהגות של ילדים (או של כל אחד אחר) . הוא מציין כי הורים אוספים ציידים אינם מפריעים או לשלוט איך הילד משחק וזה לימד את הצייד לאסוף ילדים ל ללמוד בעיקר כישורי חיים, להצמיח עצמאות ולהיות מסתגלים צעירים בעלי יכולת מבוגרים.
some of the researchers observation quote
children learn from each others and peers